טוסה דה מאר

טוסה דה מאר (נפה)
**Tossa de Mar**
סמל טוסה דה מאר סמל טוסה דה מאר	דגל טוסה דה מאר דגל טוסה דה מאר
	מבט מטירת טוסה דה מאר
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	קטלוניה
מושל	Martí Pujals Castelló
בירת הנפה	Tossa de Mar
שפה רשמית	קטלאנית
שטח	38.6 קמ"ר
גובה	6 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בנפה	6,206 (2023)
‑ צפיפות	140 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	41°43′14″N 2°55′55″E / 41.720555555556°N 2.9319444444444°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.tossademar.cat/ca/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה טוסה דה מאר

טוסה דה מאר (בקטלאנית: Tossa de Mar, בספרדית: Tosa de Mar; נקראה עד שנת 1985 בשם טוסה) היא עיירה ונפה במחוז ז'ירונה בחבל קטלוניה השוכנת לחופי קוסטה בראווה שבספרד. מיקומה נמצא בסמוך ליישובים יורט דה מאר וז'ירונה, במרחק 103 ק"מ מהעיר ברצלונה וכ-100 ק"מ דרומית מהגבול עם צרפת. העיירה נחשבת לאבן שואבת בתחום התיירות לאורך חופי קוסטה בראווה בזכות חופיה, יערותיה ואתרי המורשת ההיסטוריים והתרבותיים המושכים תיירים רבים מדי שנה המבקרים באזור.

היסטוריה

אזכורים ראשונים להתיישבות אנושית בעמק הטוסה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור ההררי מסביב לעמק שמעידים על כך שהיישוב הראשון של טוסה כבר התרחש בתקופה הנאוליתית. בין הממצאים מאותה תקופה התגלו דולמנים שבנייתם מתוארכת בין השנים 2500-1800 לפנה"ס וכן אבנים עומדות, מערות, כמו כן גם כלי אבן וקרמיקה מחפירות שונות. במהלך השנים התיישבו שבטים איבריים שהקימו התיישבויות לאורך החוף^[1]. התקיימה שליטה רומאית באזור עד המאה השנייה לספירה והעיירה נכללה בתחום הפרובינקיה היספניה טארקוננסיס. בחפירות שנערכו באזור התגלו שרידים מהתקופה הרומית, בין השאר וילה רומאית בשם "Vil·la Romana dels Ametllers" שהתגלתה ב-1921 שבה נמצאו פסיפסים ייחודיים שמוצגים כיום במוזיאון העירוני טוסה דה מאר לצד ממצאים נוספים. אזכור ראשון בימי הביניים ליישוב מ-881 נמצא בתעודה שהמלך קרל הגדול העניק לבישוף מקומי בו מוזכר היישוב ששמו נכתב במקור כ-Tursam^[2]. אזכור נוסף לטוסה משנת 966 הופיע במסמך בו מוציאו להורג של שליט ברצלונה מירו, שנתלה באותה שנה, מעניקים תרומה עבור מנזר מריה הקדושה מריפול (אנ') שביישוב ריפול (אנ').

בכספי התרומות הקימו ראשי המנזר שהייתה להם בעלות על השטח, במאה ה-12 על הגבעה שעל לשון היבשה בטוסה את טירת טוסה דה מאר (ספ'). בשנת 1187 הושלמה בניית חומה סביב הטירה ובאותה שנה אב המנזר של ריפול העניק באמנה את האפשרות לתושבים לבנות בתוך המתחם המבוצר ומחוצה לו. המתחם נחשב לעיר המבוצרת היחידה מימי הביניים לאורך החוף הקטלוני אשר עומדת על תילה עד היום ומיושבת, ששמה וילה ולה (Vila Vella). אף שהתיר שהתיר את הבנייה וביטל חלק מהמסים הפאודליים שהוטלו על האיכרים בידי האדונים הפאודלים, עדיין הטיל הגבלות על ענף הדייג בעיר, שהיה משלח ידם של רוב התושבים. המהלך גרם להתנגדות מצד הדייגים עבור המעשר שהיו מחייבים להעביר מהרווחים ומהסחורה, שגרר למאבק התנגדות שארך מאות שנים שהגיע לשיאו במאה ה-18, כאשר נשלחה תביעה למועצה המלכותית העליונה של קסטיליה כנגד המיסים האדירים שהוטלו בידי מנזר ריפול.^[3] ב-1764 המועצה לא קבלה את התביעה ואשרה את המשך הטלת המיסים האלו, אולם בעקבות ההסדרות על חופש המסחר שנקבעו על ידי מלך ספרד, קרלוס השלישי, אושר במכתב מלוכה את ביטול גביית מס המעשר.